פסק-דין בתיק ת"א 1453-07

1.         תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. התובע יליד 24/1/82    טוען כי נפגע בתאונה ביום 3/9/1996 כשהיה קטין בן 14. באי כוח הנתבעת חלקו על החבות.

            התביעה הוגשה ביום 24/1/07 . על פי גרסת התובע בכתב התביעה הוא רכב על אופנים באופקים ושיחק והוא נפגע מרכב פרטי שנמלט מהמקום.  הוא הובהל לבית החולים ע"ש "סורוקה" ואובחן שנחבל במרפק  שמאל, ברך ימין והוא שוחרר. התובע סבל לאחר מכן מפריקות בכתף ימין ולבסוף נותח לאחר מספר שנים. נטען כי הוא גם סובל מאז מכאבים ברגל ובכל חלקי גופו.

2.         מחקירת התובע בחקירה נגדית עלה  כי עלה לישראל בראשית שנת 1996 והמשפחה גרה באופקים. הוא נפל לסמים בגילאים 17- 18. התובע העיד במרס 2011 כשהיה בן 29 . הוא העיד שיצא מגמילה שנה לפני שהעיד. התובע גם הסתבך בפלילים בעברו (מוצג נ/2). התובע גם עבר תאונת דרכים בחודש יולי 2005 (מוצגים נ/3 - נ/5). במוצג נ/5 גם מצוין שימוש לרעה באלכוהול והתקף פסיכוטי.

            לגבי התאונה מתאר התובע כי רכב עצר כדי לאפשר לו לעבור כאשר הוא ובן דודו על האופניים התובע הרכיב את הבן דוד שהיה אז בערך בגיל צבא.

            שעת התאונה הייתה שעת ערב אך הדבר לא זכור במדויק לתובע. הוא ובן דודו רכבו על האופניים מבית הדוד שלהם לבית הורי התובע. שם בן דוד אלכסיי רפאילוב ולמועד העדות הוא גר בשדרות. התאונה קרתה בקרבת הבית של הדוד ושל ההורים ולפי עדות התובע חצי מהמשפחה הגיעה לבית החולים. הוא לא ידע מי הזמין אמבולנס. לפי זכרונו גם אלכסיי נפגע בתאונה.

3.         בדיון הבא הופיע העד אלכס רפאילוב להעיד ללא תצהיר. הוא היה השני על האופניים שנפגע. לפי עדותו הוא לא הגיע להעיד מלכתחילה כי הקשר בינו לבין התובע נותק כאשר התובע גר בנצרת עילית והוא גר בשדרות. במועד התאונה הוא היה חייל כבן 20 או 21. לפי שהוא זכר הוא נפגע בראש. מישהו הזמין אמבולנס. הוא לא זכר איך הוא הגיע לבית החולים. העד העיד שהוא עלה לישראל ביום 25/5/93. הוא לא הגיש תביעה. מתוך החקירה עלה כי הוא דוד של התובע כי אמו נשואה לאחיו הגדול.  בגלל שאחיו נפטר, האבא של התובע נותק הקשר. הוא פירט בכלליות שזה משהו פנים משפחתי. עניין של פגיעה בכבוד. בעמודים 21-22 לפרוטוקול פרטתי מדוע החלטתי שהסיבה מדוע העד לא התייצב מייד, אינה פוגעת בעדותו.

            העד סיפר שהתאונה הייתה מספר ימים אחרי יום הולדתו. הוא אישר כי התאונה הייתה באופקים.  הם לקחו אופניים לעשות סיבוב.

             העד התבקש לאשר את הגרסה כי הם רכבו אחרי רכב גדול והם ניסו לעקוף אותו ובא מולם רכב שפגע (עמ' 25 לפרוטוקול). הוא גם זכר שלמרות שמישהו הזמין אמבולנס הם לא עלו עליו אלא הלכו לבית הדוד ואז הוזמן אמבולנס בשנית. הוא נשאר בבית החולים בערב ובבוקר הוא נלקח לחר"פ. הוא נפצע בראש ובאף. הוא זוכר שהיה בחר"פ חודש.

            העד התבקש לזכור את סוג הרכב הפוגע אך הוא זכר שמדובר היה בחורף בסביבות 6 בערב (עמ' 27 לפרוטוקול) וזאת אחרי שהוא זכר שמדובר בתאונה מספר ימים אחרי יום הולדתו שהיה 31/8 (עמ' 24 לפרוטוקול). העד גם לא היה בטוח מה נפגע על ידי הרכב.

4.         כנגד העדויות המאוד לא ברורות עומד הדיווח מיום 3/9/96 בבית החולים בשעה 23:54 על כי הפציעה היא בתאונת דרכים. סוגיית הדיווח למשטרה לא הובהרה. גם הוזמנו אמבולנס /ים. לכאורה צריך היה להיות תיעוד, אך התביעה הוגשה כעבור 11 שנים כמעט בתום תקופת ההתיישנות דבר המקשה על איסוף ראיות לשני הצדדים.  כמו כן לקחתי בחשבון כי מדובר במשפחת שהייתה חדשה בישראל וכי התובע אחר כך הסתבך בפלילים ויתכן והיה חשש ממפגש עם אנשי משטרה ובתי משפט.

            הנתבעת טוענת כי מחמת השיהוי הרב בהגשת התביעה וחוסר המעש של המשפחה בסמוך לתאונה לפנות למשטרה נוצר נזק ראייתי לנסות לאתר את הנהג. כמו כן נטען כי אירוע התאונה מוכחש וכי התובע נפגע בנסיבות אחרות.

            מבחינת הפסיקה נקבע כי התביעה נגד קרנית היא היוצא מהן הכלל וכדי להקים את התנאים לכך יש להוכיח כי מתקיימים התנאים שבסעיף 12 (א) לפלת"ד.  הנטל מוטל על כתפי הטוען להתקיימות התנאים האמורים להוכיח אותם.

5.          בסוגיה זו ניתן לאחרונה פסק דין חדש בע"א 9096/11 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות נ' ג'בארין (טרם פורסם,10/7/12). לכאורה בענייננו חלה החלופה של סעיף 12(א)(1) לפלת"ד. בית המשפט, כב' השופט עמית חזר על הפסיקה כי כדי להגיע לסעיף 12(א)(1) על התובע לעבור את השער של סעיף 12(א) הקובע כי החבות של קרנית קמה כאשר אין בידי הנפגע להיפרע מידי החברה המבטחת.

בית המשפט, כב' השופט עמית,  מפרש את סעיף 12(א) לפלת"ד כקובע כי חבות של הקרנית חלה רק כשאין בידי הנפגע להיפרע מידי החברה המבטחת. כמו כן עליו לבסס את תחולת הפלת"ד. אם התובע עובר מחסום זה עליו לשכנע כי לא ידוע המבטח של הרכב הפוגע, ולא ידוע הנהג הפוגע [ רע"א 3909/08 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' קורן (לא פורסם, 10/9/09)].

לפי עדויות התובע ובן דודו אלכס, מדובר בתאונה בשעה שהיו רכבים במקום ויתכן ואחד הנהגים אף הזמין אמבולנס. בזמן אמת ניתן היה לזכור איזה רכב זה היה, לפנות למשטרה עם הפרטים ויתכן אף להשיג עדים. תקופת ההתיישנות המוארכת כי התובע היה קטין, אינה מעבירה את נטל הבאת הראיות לקרנית. כלומר, עדיין הנטל חל על התובע להוכיח כי לא ניתן היה למסור למשטרה ולקרנית פרטים מזהים שיתכן ויאפשרו לאתר את הנהג או הרכב. התובע לא הרים נטל זה.

כמו כן התובע טוען לנזק גוף מעבר לחבלות שמפורטות במכתב השחרור.מרכיבי ההגדרה של תאונת דרכים הוא קיומו של נזק גוף. נזק הגוף לא הוגדר ולכאורה חבלות יבשות מהוות נזק גוף. אולם התובע טוען כי הפגיעה העיקרית היא בכתף ימין שאחר כך החלה בפריקות דבר שחייב ניתוחים. על פי התיעוד הרפואי שצורף אין רישום במועד התאונה של פגיעה בכתף. לראשונה מלין התובע על פריקה בכתף ימין בשנת 2002 ולאחר מכן בשנת 2003 ובהמשך הוא גם מנותח בשנת 2004. כנגד, לפי הרישום הפלילי של התובע הוא הואשם כי בשנת 1998 הוא הסתבך בתגרה. בשנת 2002 הוא מואשם בתקיפה. בשנת 2005 הוא מגיע לחדר מיום עם התקף פסיכוטי המשויך על ידי בית החולים לשימוש בסמים .

על אף שהקישור בתעודה הרפואית היא עם התאונה לא השתכנעתי מעל 50% בקשר בין הפריקות בכתף לנפילה מהאופניים . בהעדר ראיה חיצונית, אובייקטיבית, השתכנעתי כי ככל שהתובע נפצע הפציעה הייתה בחבלות קלות. להבדיל מבן דודו שטוען לפגיעה באפו שבגללה האף עקום.

6.       לאחר ששקלתי את הראיות השתכנעתי כי התביעה הוגשה בגלל פריקות הכתף

           שלהם התובע משייך את חוסר יכולתו לעבוד ולא כי התובע עבר תאונת דרכים